גור טננבאום עו"ד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.הצדדים הגישו הודעה מוסכמת לפיה הגיעו לפשרה בהליך שהוגש על פי הוראות חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן – החוק). ביום 23.12.13 נקבע כי לעניין ההוצאות שהוסכמו על הצדדים, עליהם להבהיר מהם השיקולים המצדיקים היעתרות לבקשה בנושא זה ולנמק מדוע לא יפסקו הוצאות בהתאמה למקובל במערכת בתי הדין לעבודה ובהתחשב באופי ההליך.

3.ביחס להוצאות המבקש, שני הצדדים הבהירו כי הסכום נקבע, בין השאר, בהתחשב בגובה פיצויי הפיטורים להם היה זכאי. נוכח שיקול זה, לא מצאתי להתערב בגובה הגמול למבקש.

4.על פי הסדר הפשרה אליו הצדדים הגיעו, ישונו נהלי המשיבה כך שיחול שינוי צופה פני עתיד בנהלי המשיבה, המהווה הסדר מכאן והלאה ביחס לכלל חברי הקבוצה. משהמבקש היה מיוצג ונוהל מו"מ בין הצדדים, אשר בסופו של יום נשא פרי, יש מקום לפסוק לבאי כוחו של המבקש שכ"ט עו"ד, כפי שאף הוסכם על הצדדים.

5.אשר לגובה שכר הטרחה, אני סבורה שבקביעתו יש להתחשב בעיתוי הפשרה אליה הצדדים הגיעו, וזאת לפני שקוים דיון אחד בבית הדין ובשונה מהנסיבות בדמ"ש (ת"א) 28479-08-10, אליו הפנה המבקש (שם הסכמת הצדדים היתה לאחר שקוימה ישיבת הוכחות). בנוסף, איני סבורה כי העובדה שבעניין מקפת הנ"ל נמחק סעיף אחד מנהלי חברת הביטוח ואילו בעניינה של המשיבה, השינוי בנהלים הוא רחב יותר, מהווה הבדל מהותי שמצדיק פסיקת שכ"ט שונה או גבוה במיוחד.

6.גם אין מקום לגזור את שכר הטרחה מהערכתו המשוערת של המבקש את היקף התביעה לכלל הקבוצה, במיוחד כאשר סכום הנזק מבוסס על הערכה תיאורטית ובנוסף, לשיטת המשיבה נדרש בירור עובדתי ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה.

7.בנוסף, אין מקום לגזור גזירה שווה מהכלל שנקבע בפסיקה, לפיו את שכ"ט עו"ד בבקשה שאושרה או בהסדר פשרה שאושר (בניגוד להודעת הסתלקות, כבענייננו), יש לקבוע כנגזרת של הסכום שיפסק לטובת כלל הקבוצה (ע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט, 23.5.2012), שהרי כאן מדובר בהסתלקות מהליך, מבלי שהדבר יהווה מעשה בית דין ביחס לחברי הקבוצה.

8.על פי ההלכה הפסוקה, בהליכים לפי החוק אין לקבוע את שכר הטרחה על פי שעות העבודה שהושקעו על ידי באי כח הצדדים (ע"א 7809/12 ד"ר חזאן נ' קלאב הוטל אינטרנשיונלס (א.ק.ה.), 31.12.13).

9.זאת ועוד - אין להתעלם מהעובדה כי ההליך מתנהל בין כתלי בית הדין לעבודה ופסיקת ההוצאות בשיעור שהוסכם עליו חורגת משמעותית מהמקובל בערכאה זו. לא מצאתי מקרים נוספים בהם נפסק שכ"ט בשיעור המבוקש (השוו: סע"ש 20613-04-10 בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שם נפסקו 60,000 ₪ כשכ"ט עו"ד, בהליך מורכב משמעותית מזה שבפני).

אף כאשר בית המשפט העליון נדרש לפסוק את שכ"ט באי כח הצדדים במסגרת הסתלקות מבקשה (ע"א 1193/12 להט נ' 010 יזמות בע"מ, 29.12.13) או מחיקת הליך במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית (ע"א 7809/12 שהוזכר לעיל), הוא נקט בדרך של אמדנא, בסכום נמוך משמעותית מזה שמבוקש בהליך זה.

10.בשקלול כל השיקולים שתוארו לעיל, אני מורה כי המשיבה תישא בשכ"ט ב"כ המבקש, בסך 50,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.

11.בנסיבות העניין, בהן בקשת ההסתלקות הוגשה לפני אישור התביעה כתובענה ייצוגית, בשים לב לשונות בין יחידי הקבוצה הרלוונטית (כמפורט, למשל, בסעיף 5 להודעתה האחרונה של המשיבה), לא ראיתי מקום להורות על פרסום הודעה בדבר הגשת בקשת ההסתלקות, בהתאם להוראות סעיף 16(ד)(1) לחוק.

12.סוף דבר –

א.ניתן תוקף של פסק דין לסעיפים 1-8 להסכמת הצדדים שהוגשה ביום 29.10.13. השינויים המפורטים בהסכמת הצדדים הנ"ל יבוצעו תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו.

ב.המשיבה תשא בהוצאות המבקש בסך 140,000 ש"ח וכן בשכ"ט עו"ד בסך 50,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק. אם סכומים אלה לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ד, (04 פברואר 2014), בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: